קטע מתוך פרק 4: אבולוציה, אח אבולוציה:

היתה זו שוב תקופת בחירות בישראל. השנה היתה 1988 ומפלגה חדשה הצטרפה זה מכבר לתוהו ובוהו הפוליטי של דמוקרטיה קטנה זו: מפלגת ש"ס, מפלגה של יהודים-דתיים-ספרדים (יהודים ממוצא אפריקאי או ערבי). תוך כדי נאום בחירות נלהב, הרים הרב יצחק פרץ מש"ס את ידיו כלפי השמיים וזעק: 'אשה ספרדייה הנושקת לספר תורה עולה על ארבעים פרופסורים, המלמדים כי מוצא האדם הוא מהקוף!'

מרגע שפרסם צ'ארלס דארווין במאה התשע-עשרה את תורת האבולוציה, יכולה היא - למרות שרבים אינם מבינים אותה לעומקה - לטעון לכתר הענף המדעי המושמץ ביותר מאז ומתמיד.

תומס הנרי הקסלי, מדען נוסף שחי במאה התשע-עשרה, היה אחד מחסידיו הנלהבים של דארווין. ב-1860 הוא ניהל דו-שיח מפורסם עם הבישופ סמואל ווילברפורס מהכנסייה הקתולית. נאמר על שיחה זו שבמסגרתה שאל ווילברפורס את הקסלי, האם הוא צאצא של קוף מצד סבתו או מצד סבו. על שאלה זו השיב הקסלי: 'הייתי מעדיף להיות צאצא של שני קופים מאשר להיות אדם הפוחד להתייצב מול האמת.'

כפי שאפשר להניח, לרב פרץ מש"ס יש הרבה מן המשותף עם הבישופ סמואל ווילברפורס. נראה גם שתומס הקסלי עומד בדרישות להיותו שווה פחות מאחת חלקי ארבעים מאותה אשה ספרדייה הנושקת לספר תורה. למזלנו, מר ווילבפורס גם סיפק לנו הסבר בסיסי באשר להתעניינותו בעץ המשפחה של מר הקסלי, באומרו: 'עקרון הברירה הטבעית אינו עולה בקנה אחד לחלוטין עם דברי האלוהים,' ושעיקרון זה 'סותר את היחסים הנגלים של הנברא לבוראו.'

ובכן, אבולוציה אינה בדיוק העניין של לספר לנו כי סבא שלנו היה קוף, אלא יותר אודות העיקרון של ברירה טבעית. מהי 'ברירה טבעית'? מבלי להפוך פרק זה לקורס בביולוגיה, המונח עדיין ראוי להסבר מתאים, והתנצלותי בפני אלה מכם שכבר למדו את הנושא.

 

קטע מתוך פרק 12: סקס והעיר הקדושה

בדתות השונות, סקס מתקשר על-פי-רוב למשהו מלוכלך וגם לאשמה כלשהי, כאילו נעשה מעשה אסור. לא צריך ללכת רחוק מדי כדי למצוא דוגמות - עקבות רבים לכך נמצאים בתנ"ך עצמו. הנה רק אחד מהם:

'וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם, ויכבסו שמלותם. ויאמר אל העם: היו נכונים לשלושת ימים, אל תגשו אל אשה.' (שמות, פרק י"ט, פסוקים י"ד-ט"ו)

נראה כאילו סקס, או אפילו נוכחותה של נקבה, הם סוג מסוים של מבחן לאמונתו האמתית של הזכר (כמובן), ול'טהרתו' בעיני אלוהים - אשר באופן לא מפתיע מוצג בעצמו כדמות זכרית. אם ננסח זאת באופן מעט שונה: נשים מעסיקות את תודעתו של הזכר במחשבות בלתי הולמות.

בהתאם לכך, על נושאי משרות נוצריות נאסר לקיים יחסי מין כלל. נשים איסלמיות צריכות לכסות את כל גופן, כולל פניהן, בהיותן בציבור. בבית כנסת יהודי הנשים נאלצות להידחק אל אגף סגור ומרוחק, שלא להזכיר איסורים רבים נוספים הקשורים במחזור האשה.

מן הסתם קורים כל הדברים הללו מפני שלא תמיד לחוקי האישות הדתיים יש קשר למוסר. לפחות לא למוסר אנושי כפי שאנו מכירים. במקום זאת הם אמורים לייצג מוסר אלוהי, ומבחינתו זה די רצוי לחתוך כמה עורלות ודגדגנים פה ושם, וזה לא כל כך נורא לקיים יחסי מין עם ילדות מתחת לגיל שלוש (איני עומד לגלות לכם מאיפה זה מגיע, אבל סמכו עלי).

לפעמים נראה אפילו כאילו חז"לינו עשו שימוש בדיונים דתיים הנוגעים לסקס כסוג של תחליף מתון לפורנוגרפיה מודרנית. אכן קל למצוא תכנים מיניים במקורות היהודיים. בהם נוכל לקרוא למה לאלמנה אסור לגדל כלבים - כי היא עלולה לקיים יחסי מין עם בעלי חיים - מה גורם לשדיהן של בנות לגדול מהר יותר משיער ערוותן, איך חלומות על סקס עם אווזה משמשים לניבוי העתיד, וכיצד יחסי מין עם ערל (שאינו נימול) מהנה יותר עבור הנקבה.

נראה שאיזושהי קונספירציה חובקת עולם אודות היחס אל הסקס, קיימת בקרב מרבית הדתות הגדולות. על-פי-רוב תוכלו לנחש מה יאמר אדם דתי מאוד בנוגע לחצאיות קצרות, ללא קשר לנביאים הספציפיים שהוא סוגד להם. תוכלו גם לחזות איזו תשובה תקבלו בנוגע להפלות ולאמצעי מניעה. אוננות היא אסורה, ויהיו כמובן עונשים מתאימים על יחסי מין בלתי מורשים מכל סוג שהוא, במיוחד אם את חסרת מזל ונולדת אשה. בסביבות מסוימות או בהקשרים דתיים מסוימים, מצפים באופן רשמי מהאשה לא ליהנות מיחסי מין.

 

קטע מתוך פרק 15: הורג אותי ברכּות

בשנת 2003 נשלח השייח עבדאללה אל-פייסל לכלא לתשע שנים. השופט המליץ כי אל-פייסל, מסטראטפורד במזרח לונדון, ירצה לפחות מחצית מהעונש ואז יגורש. עבדאללה אל-פייסל היה דרשן במסגד בריקסטון, בדרום לונדון, ונכלא על כך שהטיף לקהל שומעיו להרוג יהודים, הינדים ואמריקאים.

במהלך משפטו נקט אל-פייסל גישה מפתיעה מעט. הוא טען כי המילים שהשתמש בהן נלקחו מהקוראן - הספר המוסלמי הקדוש. המקרה הוצג כאילו הקוראן בעצמו עמד למשפט. ובכל זאת, השופט - פיטר בומונט - אמר לבית המשפט: 'אין הדבר מקנה לו הגנה מפני החוק ... לא יותר ולא פחות מהשימוש האפשרי בציטוטים דומים מספרים קדושים של אחרים, כולל התנ"ך'.

בפועל, הרג כופרים אכן מופיע בקוראן בצורה זו או אחרת. בקוראן יש סורות (פרקים) המורות בפירוש להטיל אימה בלבם של הלא-מאמינים. התנגדות לאיסלם דינה מוות או פציעות גופניות אחרות, וקיים עידוד למלחמת קודש (הידועה כג'יהאד) כנגד אלה הדוחים את האיסלם.

כמה מלומדים מוסלמים הסבירו שאת המילים לא צריך תמיד להבין באופן מילולי, ושהבעיה היא באופן שבו מחילים טקסט מטפורי עתיק על עולמנו המודרני.

בערך כחצי שנה אחר-כך, הכריז הרב עובדיה יוסף בדרשתו השבועית בישראל כי אסור ללעוג ליהודים אורתודוקסים דתיים בחורי ישיבה, וכי מותר להרוג את מי שלועג להם. ההכרזה נועדה במקורה כנגד יריבים פוליטיים מסוימים, אך נאמרה בכל זאת מפיו של מורם הרוחני של מאות אלפים.

בדומה למר אל-פייסל, מר יוסף היה מצויד גם כן בכתבים קדושים. התנ"ך, כמו גם מספר פסיקות יהודיות דתיות מאוחרות יותר, מרשים ומעודדים במפורש את הריגתם של יהודים אחרים העוסקים בכפירה. נביא מספר קטן של דוגמות:

 

קטע מתוך פרק 23: כמה מרגש!

בסולם של אחת עד עשר - כמה גבוה הייתם מדרגים את האפשרות כי ערפדים הם אמתיים?

אם עניתם כל תשובה הגבוהה מאחת, הרי שאתם עדיין נותנים למיתוס העתיק של הערפדים סיכוי. באופן רציונלי, כמובן, אין סיכוי אמתי לאף יצור דובר לשרוד מאות שנים באמצעות שתיית דם, ובוודאי שמעולם לא נערך ראיון עם אף ערפד אמתי. ובכל זאת, ביודעכם כל זאת (יש לקוות), עדיין נתתם לכך סיכוי.

מדוע זאת? האם יש משהו מדעי במיתוס העתיק (שבפועל, חלקים ממנו אינם כה עתיקים)? לא ממש, אבל עדיין זה הרבה יותר מרגש להאמין בערפדים מאשר להתנגד לסיפור הנפוץ הזה. למיתוס האמור, כמו לרבים אחרים, קיימים השורשים והמקורות שלו, והוא התפתח במשך השנים.

העניין לא רק יותר מרגש אתכם, אלא גם מרגש יותר אחרים. פירוש הדבר שספרים וסרטים על ערפדים יימכרו הרבה יותר טוב מאשר ספרים וסרטים על נגרות בזמן המהפכה הצרפתית. אפילו טוב יותר מספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה על ההיסטוריה האמתית של מיתוס הערפדים. למעשה, אנו מתבגרים עם ערפדים וירטואליים סביבנו.